כִּרְסוּם  

וַדַּאי לֹא תַּאֲמִינוּ לִי בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים

אֲבָל חַכּוּ, תַּבִּיטוּ פְּנִימָה אֶל הָאֱמֶת וְתִרְאוּ

כַּמָּה הִיא מְכַרְסֶמֶת בָּאַשְׁלָיוֹת וּנְכוֹנָה –

הָאֹפֶק. כַּמָּה הוּא רָחָב וּמַרְהִיב וּמְהַפְּנֵט

לְעִתִּים הוּא עָטוּי עַנְנוּת מַאֲפִירָה

כְּשֶׁגּוֹנֵי שֶׁלֶג צַח מְעַטְּרִים אֶת שׁוּלֶיהָ

לְעִתִּים הוּא שָׁמַיִם תְּכוּלִים

שֶׁקַּרְנֵי שֶׁמֶשׁ מְרַקְּדוֹת בָּהֶם כִּבְמִנְסָרָה

כַּמָּה רָחָב וּמַרְהִיב וּמְהַפְּנֵט

אֲבָל תַּבִּיטוּ קָרוֹב יוֹתֵר…

רְאוּ אֶת מָה שֶׁבָּא אִתּוֹ לֹא פַּעַם לַהֲרֹס

וְהוּא הוֹלֵךְ וְקָרֵב בְּצַעֲדֵי גּוֹזֵל

מְכַרְסֵם בְּצִדּוֹ שֶׁל הַצּוּק

מְמוֹטֵט אֶת יַצִּיבוּתוֹ

מְבַטֵּל אֶת סִכּוּיָיו לָגַעַת בִּכְחֹל הַשָּׁמַיִם

מַפִּיל אוֹתוֹ אַחַת אַפַּיִם

וְאֵין צוּק

וְאֵין אֹפֶק שֶׁיְּבָאֵר מָה תָּקַף אוֹתוֹ

שֶׁכָּךְ בָּחַר לַעֲשׂוֹת.