סופה לא חולפת

בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי, סוּפַת הָאֶתְמוֹל שָׁכְכָה בָּרְחוֹבוֹת
וְעָבְרָה לָגוּר בְּלֵילוֹתַיִךְ.
הִזְמִינָה עַצְמָהּ לְחַדְּרֵךְ,
הֵסִיטָה שְׁנָתְךְ בְּרוּחָהּ
הִנִּיחָה רְעָמִים כְּדֹּפֶק לִבְּךְ
וְגֶשֶׁם נִתַּךְ מִדִּמְעוֹתַיִךְ .
חֹק שִׁמּוּר הַסְּעָרוֹת,
לֹא קַלּוּ הַמַּיִם וְלֹא יוּקַל לְךָ עוֹד.
הַסַּעַר הֲנִקָּוֶה מִן הַחוּץ לֹא נֶעֱלַם,
נִשְׁטַף וְהוֹפֵךְ לְסַעֲרַת נֶפֶשׁ הָאָדָם,
אַתְּ לֹא עוֹצֶמֶת עַיִן, אַתְּ עַצְמְךְ עֵין הַסְּעָרָה,
גַּם אִם לְעִתִּים שׁוֹכֶכֶת
אַתְּ לֹא שׁוֹכַחַת
אֶת הָרַע.