קִיּוּם שֶׁנֶּחְמַס 

מִתּוֹךְ הַסְּעָרָה מַבִּיטָה כְּמוֹ בְּלֹא עִנְיָן,

הַמְּצִיאוּת הַקּוֹדֶמֶת, בּוֹחֶנֶת מִתּוֹךְ

עֵין הַדְּמָמָה אֶת שֶׁהִשְׁתַּנָּה. אֵין

לָהּ אֶלָּא הַכְּאֵב הַמֻּכָּר שֶׁל

מִי שֶׁנֶּחְמַס מִקִּיּוּמוֹ

הַקּוֹדֵם.

אֵין לָדַעַת, לְפָחוֹת לֹא מִמַּבָּט מְמֻסָּךְ

מִתּוֹךְ הַלִּבָּה הָרוֹגַעַת אֶל הַחוּץ

הָרוֹעֵשׁ, אִם אָמְנָם קַיָּם

שָׁם השֶׁקֶט הַמֻּבְטָח,

שֶׁאַחֲרֵי.

וְאַחֲרֵי הַכֹּל, הַסַּעַר יִשְׁכַּךְ וְשַׁלְוַת הַשּׁוֹטִים

שֶׁבִּפְנִים תִּתְאַחֵד עִם הַשְּׁתִיקָה שֶׁנָּפְלָה,

זֶה מִכְּבָר, בַּכָּל וְרַק צְוָחוֹת הַכְּאֵב

שֶׁל אֵלֶּה הַמּוֹנִים אֶת מִסְפַּר

הַפְּגִיעוֹת נִמְסָכוֹת

לְתוֹכָה.