קרן ציידים

לִפְעָמִים יֵשׁ לִי רֶצֶף שֶׁל שִׁירִים גְּרוּעִים, גַּלִּים שֶׁל כְּתִיבָה חַסְרַת עֵרֶךְ, נִסְיוֹנוֹת כּוֹשְׁלִים לְגָרוֹת אֶת עֲצַב הַשִּׁירָה. שִׁירָה הִיא כְּלִי בִּטּוּי פָּגוּם וּמֻגְבָּל בְּעֵינַי, אֲבָל כַּנִּרְאֶה קְצָת פָּחוֹת פָּגוּם מִכָּל הָאֲחֵרִים. גַּם עֶצֶם הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁלִּי בָּהּ כָּל כָּךְ מְצֻמְצָם וּמְבֻלְבָּל, שֶׁפֶּלֶא שֶׁבִּכְלָל יוֹצֵא לִי צְלִיל מֵהַכְּלִי הַזֶּה. אֲבָל כָּל הַכֵּלִים הָאֲחֵרִים בָּהֶם נִסִּיתִי לְנַגֵּן פְּגוּמִים וּמְעַוְּתִים אוֹ לֹא מַתְאִימִים לִי עוֹד יוֹתֵר וּמִסִּבּוֹת אֲחֵרוֹת. אָז בֵּינְתַיִם אֲנִי מְנַגֵּן בַּכְּלִי הַזֶּה, תּוֹקֵעַ בְּקֶרֶן הַצַּיָּדִים הַמְּגֻחֶכֶת, מַבִּיט סָבִיב בִּמְבוּכָה וּבְכָל זֹאת מַמְשִׁיךְ לִנְשֹׁף בִּלְחָיַיִם נְפוּחוֹת וְעֵינַיִם מַאְדִּימוֹת, מִתְרַגֵּשׁ שֶׁבִּכְלָל יוֹצֵא מִמֶּנָּה צְלִיל וּמַמְשִׁיךְ לְנַסּוֹת.