המושג "הזדמנות שנייה" מהווה עיקרון מרכזי בשיח המוסרי, החברתי והפסיכולוגי. מאמר זה מבקש מצד אחד, לערער על האמונה הרווחת, לפיה האדם יכול להשתנות ולתקן את עברו ולטעון, כי "הזדמנות שנייה" אינה מתקיימת בפועל במובנה האונטולוגי. מנגד, במובן המעשי, ניתן להגן עליו כרעיון בעל ערך פסיכולוגי, מוסרי וחברתי.
שלילה של מושג "ההזדמנות השניה"תיבחן באמצעות ניתוח פילוסופי של מושג הזמן, בחינה פסיכולוגית של תפקיד הזיכרון והזהות ודיון סוציולוגי במבנים של מוניטין וכוח. הטיעון המרכזי הוא שכל "הזדמנות" נוספת אינה חזרה אלא המשכיות טרנספורמטיבית. עם זאת, תוצג כאן גם ביקורת נגדית, המראה כי במובן נורמטיבי ומעשי, ניתן להגן על מושג ההזדמנות השנייה. לבסוף מוצעת הבחנה בין מובנים שונים של המושג.
מבוא
האמונה בהזדמנות שנייה היא אינטואיטיבית ומאפיינת את האנושות מאז ומעולם. היא נוכחת במיתוסים דתיים של תשובה וגאולה, בתיאוריות פסיכולוגיות של שינוי וצמיחה ובמערכות משפטיות השואפות לשיקום. אמונה זו מעניקה לאדם תחושת שליטה על גורלו ומציעה אפשרות לתיקון טעויות העבר. אולם, חרף היותה כה רווחת, יש מקום לבחון האם מדובר בתיאור נאמן של המציאות, או במבנה רעיוני שמטרתו להקל על התמודדות עם כישלון.
רבים מן ההוגים, בתחומים שונים, שנציג כאן, סבורים כי "הזדמנות שנייה" אינה קיימת במובן המילולי, שכן היא מניחה אפשרות של חזרה למצב קודם – אפשרות שאינה עולה בקנה אחד עם הבנתנו את הזמן, הזיכרון והמבנה החברתי. אלא, שכל הזדמנות חדשה היא מצב שונה, המושפע מן העבר ואינו יכול להתקיים בלעדיו.
הטיעון הפילוסופי נגד קיומה של הזדמנות שנייה נשען בראש ובראשונה על תפיסת הזמן. הפיזיקה המודרנית והפילוסופיה כאחד מצביעות על כך שהזמן נע בכיוון אחד – מן העבר אל העתיד – ואינו מאפשר חזרה.
אנרי ברגסון (Bergson, 1910/2001) הציג את מושג ה־durée, המדגיש את הרציפות הפנימית של הזמן. לפי ברגסון, החוויה האנושית אינה מורכבת מרגעים נפרדים אלא מזרימה מתמשכת שבה כל רגע נושא עמו את קודמיו. מכאן נובע, כי אין אפשרות לשחזר רגע קודם, שכן הוא כבר נטמע בתודעה והשתנה.
בדומה לכך, מרטין היידיגר ראה בזמן ממד יסודי של הקיום האנושי. היידיגר טען ב-Being and Time כי האדם (Dasein) הוא ישות המושלכת קדימה בזמן, כאשר עברו אינו נעלם, אלא מגדיר את אפשרויותיו העתידיות. לפיכך, כל פעולה עתידית היא תמיד פעולה "טעונה" בעבר.
המשמעות היא שכל "הזדמנות שנייה" אינה יכולה להיות זהה לראשונה, שכן התנאים האונטולוגיים השתנו. אין מדובר באותו רגע, באותו אדם, או באותה סיטואציה. לכן, השימוש במונח "שנייה" הוא מטעה: אין כאן חזרה אלא המשך.
זהות, זיכרון ואי-האפשרות להתחלה מחדש
הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והפילוסופיה של הנפש מצביעות על כך שהאדם אינו יכול להתנתק מעברו. הזיכרון אינו רק אמצעי לשחזור מידע, אלא מנגנון מרכזי בעיצוב הזהות.
ג'ון לוק טען, כי הזהות האישית מבוססת על רציפות הזיכרון (Locke, 1690/1975) . לפי גישה זו, האדם הוא אותו אדם כל עוד הוא זוכר את חוויותיו. מכאן, שכל ניסיון "להתחיל מחדש" הוא בלתי אפשרי, שכן הזיכרון ממשיך ללוות את האדם.
מחקרים בפסיכולוגיה מראים, כי הזיכרון אינו אובייקטיבי אלא קונסטרוקטיבי (Schacter, 1999). כלומר, כל חוויה חדשה מתפרשת דרך מסגרות קיימות. כאשר אדם מקבל "הזדמנות שנייה", הוא אינו חווה אותה כמצב חדש לחלוטין, אלא דרך הפריזמה של הכישלון הקודם.
בנוסף, תיאוריות של זהות נרטיבית (McAdams, 2001) מצביעות על כך שבני אדם מבינים את חייהם כסיפור מתמשך. "הזדמנות שנייה" אינה פרק חדש המנותק מהקודם, אלא המשך של אותו נרטיב. לעיתים, דווקא הניסיון לנתק את הפרקים יוצר דיסוננס פנימי.
אמון, יחסים והיעדר מחיקה
מושג ההזדמנות השנייה נפוץ במיוחד במערכות יחסים בין-אישיות. אולם, גם כאן הוא בעייתי. אמון, כפי שמראים חוקרים רבים (Baier, 1986), הוא מבנה עדין הנבנה לאורך זמן ואינו ניתן לשחזור מלא לאחר פגיעה.
כאשר אדם פוגע באמון של אחר, גם אם מתקיימת סליחה, הרי שהידיעה על הפגיעה אינה נעלמת. מערכת היחסים החדשה מתקיימת בצל העבר. לכן, אין מדובר באותה מערכת יחסים, אלא במערכת חדשה, עם תנאים שונים.
פול ריקור הבחין בין סליחה לבין שכחה (Ricoeur, 2004) . לדבריו, סליחה, אינה מחיקה של העבר אלא הכרה בו – תוך בחירה להמשיך. הבחנה זו מחזקת את הטענה, כי "הזדמנות שנייה" אינה חזרה, אלא תנועה קדימה עם מטען.
מבנים חברתיים, סטיגמה והון סימבולי
מן ההיבט הסוציולוגי, מושג ההזדמנות השנייה מתנגש עם מציאות של מבנים חברתיים המנציחים הבדלים. כך למשל הראה ארווין גופמן (1963, Goffman) כיצד סטיגמה חברתית ממשיכה להשפיע על זהות האדם גם לאחר שינוי התנהגותי.
גם פייר בורדיה (Bourdieu, 1986) הדגיש את תפקיד ההון הסימבולי – מוניטין, יוקרה – בקביעת מיקומו של האדם בשדה החברתי. אובדן הון כזה אינו ניתן לשחזור בקלות, גם אם האדם מקבל "הזדמנות נוספת". (להמשך קריאת המאמר לחצ/י כאן)