את עצמך

אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים אַתְּ כְּבָר לֹא תִּכְתְּבִי

לֹא אֶת רָחֵל לֹא דַּלְיָה וְגַם לֹא אֶת זֶלְדָּה

כִּתְבִי אֶת עַצְמֵךְ גַּם אִם תָּחוּשִׁי אִי-נְעִימוּת וְתִתְנַצְּלִי בִּפְנֵי הַצְּלָלִים,

כִּתְבִי עַל עֵצִים נִשְׁבָּרִים…

וְגַם אֲנָשִׁים

עַל קַיִץ סְתָו וְאָבִיב קָצָר

עַל הַחַיִּים הַלֹּא תָּמִיד מוּבָנִים

אַתְּ לֹא תִּכְתְּבִי אַהֲבָה, אַתְּ נוֹשֶׁמֶת אוֹתָהּ

לַמְרוֹת שֶׁלְּעִתִּים קַיָּם חֲשָׁשׁ לְזִהוּם אֲוִיר

וְצָרִיךְ לְהִתְאַרְגֵּן עִם מַסֵּכַת מָגֵן,

אַתְּ תִּכְתְּבִי

עַד דָּם יְטַפְטֵף מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתַיִךְ

גַּם אִם

תּוֹתִירִי דַּף לָבָן מִחוּץ לַמִּסְגֶּרֶת,

לָרוּץ פָּסַקְתְּ מִזְּמַן הֵבַנְתְּ שֶׁאֵין לְאָן לְמַהֵר

שֶׁהַזְּמַן הִנּוֹ מִצְרָךְ יָקָר שֶׁאוֹזֵל בִּמְהִירוּת וְהוּא אֵינוֹ מַגִּיעַ עִם פֶּתֶק הַחְלָפָה

יוֹם אֶחָד וְהַכֹּל פָּג תֹּקֶף,

גַּם אַהֲבָה נַעֲשֵׂית בְּאִטִּיּוּת

אֵין צֹרֶךְ לְסַיֵּם מַהֵר כְּשֶׁאַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת מָתַי תַּגִּיעַ הַפַּעַם הַבָּאָה,

אֶת הַתַּגְלִיּוֹת תַּנִּיחִי לַאֲחֵרִים

הַתְמִידִי בִּפְשָׁט

כַּמָּה נוֹחָה הִיא הַפַּשְׁטוּת,

כִּתְבִי

כָּל עוֹד נָעוֹת אֶצְבְּעוֹתַיִךְ וְרֹאשֵׁךְ צָלוּל, בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם

תָּמִיד תִּשָּׁאֲרִי

חַיֶּלֶת שֶׁל מִלִּים.