צִיר הַמָּחוֹל
שֶׁמְּנַפֵּץ אֶת מַרְאַת הַזְּמַן,
לֹא קוֹרֵא לָאֱמֶת בִּשְׁמָהּ
הָרַגְלַיִם זוֹכְרוֹת
אֶת עִקְבוֹת הַסּוּפָה,
ואֵיךְ לְהִכָּנַע לַקֶּצֶב
וְהַלֵּב אוֹמֵר:
הַפַּעַם אַתְּ לֹא
עוֹצֶרֶת.
מַבָּטֵנוּ הַנֶּאֱסָף אֶל תּוֹךְ הַגּוּף,
מְבֹאָר בְּעֵרוֹם שֶׁנִּרְפֶּה בַּדִּקְדּוּק הַמְּדֻיָּק.
בְּדַּקּוּת הַכִּוּוּן
הַשְּׁאֵלָה "לְשָׁם" נַעֲנֵית בְּ"כָּאן".
זֶה הַזְּמַן בְּתוֹכֵנוּ
נִכְנַס לְמִשְׁוָאָה
בָּהּ נִכְשַׁלְנוּ פַּעַם.
נִשְׁאַרְנוּ לִקְרֹא אֶת הַסִּימָנִים.
נְקִישָׁה אַחַת.
דֶּלֶת שְׁקוּפָה אֶל זָר מוּכָּר,
מֵעֵבֶר לַסַּף הַנֶּאֱמָר
כָּל עַיִן רָאֲתָה
שֶׁדָּבָר לֹא הִתִּיר
לַחֲצוֹת
רַק הַחוֹשֶׁךְ יָדַע
אֵיךְ נִסְתָּר בּוֹ
הַ"כֵּן".
בַּשָּׂדֶה הַסָּמוּךְ
טַעַם הָעֵשֶׂב מְסַנְוֵר
וְיָרֹוק יוֹתֵר
הוּא הִסְתַּיֵּם בִּשְׁקִיעָה
וַאֲנַחְנוּ חָזַרְנוּ לִהְיוֹת לִשְׁנַיִם
שֶׁחָמְקוּ מֵהַסּוֹף,
כְּאִלּוּ שֶׁהַתְחָלָה
הִיא דָּבָר
שֶׁאֶפְשָׁר פַּעֲמַיִם.