יֵשׁ לַעֲקֹב אַחֲרֵי תְּנוּעַת
הַצִּפּוֹרִים הַנּוֹדְדוֹת
אֶל אֶרֶץ חַמָּה,
קְרוּעָה, בּוֹעֶרֶת.
לְהַבִּיט מִלְּמַעְלָה בִּשְׁאֵלָה
וְאָז לִנְחוֹת בַּעֲדִינוּת.
כָּאן תִּמְצְאוּ אוֹתִי,
מְקַנֶּנֶת בִּנְחִישׁוּת,
נִצְמֶדֶת לַקַּרְקַע הַסְּבוּכָה,
בּוֹנָה בַּיִת לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים
בְּתִקְוָה שֶׁיַּגְבִּיהוּ עוּף.
בְּמַבָּט בָּטוּחַ לְאָחוֹר
הוּא מִתְבּוֹנֵן, מְלַקֵּט רְגָעִים,
בּוֹרֵר, אוֹצֵר אֶל תּוֹכוֹ.
הָעוֹר צַר וְלוֹחֵץ.
קָרוֹב לָאֲדָמָה,
הוּא בּוֹחֵר בְּמָה לֶאֱחֹז
וּמָה לְשַׁחְרֵר.
הִזְדַּמְּנוּת
נוֹסֶפֶת
לַגּוּף הֶעָיֵף.
נוֹתֵן לְחֵלֶק לְהִתְקַלֵּף,
לִנְשֹׁר,
מַשִּׁיל אֶת עוֹרוֹ
וְזוֹחֵל קָדִימָה.