אנו נוהגים להשתמש במילה "אי־רציונאלי" כמעט ככינוי גנאי. אדם שפועל בניגוד לאינטרסים שלו, מקבל החלטות שנראות לנו תמוהות או מחזיק באמונות שאינן מתיישבות עם העובדות כפי שאנו מבינים אותן, זוכה במהרה לתווית של "לא רציונאלי". אולם מבט מעמיק יותר בהתנהגות האנושית מגלה כי במקרים רבים מה שנראה כאי־רציונאליות אינו אלא ביטוי של רציונאליות מסוג אחר – כזו הפועלת על בסיס הנחות יסוד שונות, מטרות אחרות או מערכות ערכים שאינן זהות לאלו של המתבונן.

במילים אחרות, לא תמיד מדובר בהיעדר תבונה, אלא בהתנגשות בין שתי תפיסות שונות של מה שנחשב לתבוני.

הרציונאליות כמושג יחסי

כאשר אנו מדברים על רציונאליות, אנו מתכוונים בדרך כלל ליכולת לבחור באמצעים היעילים ביותר להשגת מטרה מסוימת. אולם עצם ההגדרה הזאת מעלה שאלה חשובה: מי קובע מהי המטרה?

אדם המחליט להשקיע את כל חסכונותיו בהקמת עסק מסוכן עשוי להיראות חסר אחריות. מבחינת סביבתו החברתית והמשפחתית, שמירה על יציבות כלכלית היא הבחירה הרציונאלית. אך מבחינתו, הגשמת חלום אישי או יצירת עצמאות כלכלית בעתיד הרחוק הן מטרות חשובות יותר מן הביטחון המיידי. אם אלו יעדיו, הרי שהחלטתו עשויה להיות רציונאלית לחלוטין.

כך גם ביחסים בין־אישיים. אדם נשאר לעיתים בקשר זוגי שאינו מיטיב עמו. הסביבה מתקשה להבין מדוע הוא אינו עוזב. אולם ייתכן שהוא מעניק משקל רב לערכים כמו נאמנות, מחויבות או אחריות כלפי ילדיו. ההחלטה שאחרים רואים בה אי־רציונאלית מבוססת למעשה על מערכת שיקולים מורכבת שאינה גלויה לעין.

מכאן שרציונאליות איננה רק עניין של לוגיקה. היא קשורה גם להיררכיית הערכים שבתוכה פועל האדם.

מגבלות המידע והרציונאליות המוגבלת

גורם נוסף שמטשטש את הגבול בין רציונאליות לאי־רציונאליות הוא מגבלת המידע.

כל החלטה מתקבלת מתוך תמונת מציאות חלקית. בני אדם פועלים על סמך הידע המצוי ברשותם ברגע נתון, ולעיתים הידע הזה מתברר בדיעבד כשגוי או חסר.

נניח שאדם מסרב לעלות למטוס משום שהוא משוכנע שהטיסה מסוכנת. מבחינה סטטיסטית, החלטתו אינה מוצדקת. אולם אם אותו אדם נחשף במשך חודשים ארוכים לדיווחים על תאונות או עבר חוויה טראומטית הקשורה לטיסה, הרי שמנקודת מבטו העולם נראה שונה לחלוטין. הוא פועל בהתאם למידע ולחוויות הזמינים לו.

הכלכלן והפילוסוף הרברט סיימון טבע את המושג "רציונאליות מוגבלת"  (Bounded Rationality),  המתאר את העובדה שבני אדם אינם מקבלים החלטות בתנאי ידע מושלמים. במקום לחפש את הפתרון האופטימלי, הם מחפשים פתרון מספק. במובן זה, רבות מן ההחלטות שאנו מכנים "לא רציונאליות" הן למעשה תוצאה של מגבלות קוגניטיביות טבעיות.

ההיגיון שבתוך השיגעון

אחת הדוגמאות המעניינות ביותר להבנת היחס בין רציונאליות לאי־רציונאליות מגיעה דווקא מתחום הפסיכיאטריה.

הפסיכיאטר והפילוסוף הגרמני קרל יאספרס הבחין בין תקינותו של תהליך החשיבה לבין האמיתות של הנחות היסוד שעליהן הוא נשען. אדם עשוי לחשוב באופן לוגי לחלוטין, ובכל זאת להגיע למסקנות שנראות מופרכות לאחרים, משום שנקודת המוצא שלו שונה.

נניח שאדם משוכנע שיש לו כליות מזכוכית, או שכל גופו עשוי זכוכית ועלול להישבר בכל רגע. מן הצד נראה שהוא מתנהג באופן מוזר כאשר הוא הולך צמוד לקירות, נמנע מהתקהלויות או נרתע ממגע עם אנשים. אולם אם נקבל לרגע את הנחת היסוד שלו, נגלה שהתנהגותו דווקא הגיונית לחלוטין. אדם המאמין שכל מכה קטנה עלולה לרסק את גופו אכן אמור לנקוט באמצעי זהירות קיצוניים.

במקרה כזה, אי־הרציונאליות אינה נמצאת בדרך החשיבה אלא בהנחת היסוד. הלוגיקה עצמה תקינה: אם א' נכון, אז ב' נובע ממנו באופן סביר. הבעיה היא שא' אינו נכון.

הדוגמה הזאת מלמדת אותנו לקח חשוב על טבעו של השיפוט האנושי. לעיתים קרובות אנו ממהרים לכנות אדם "לא רציונאלי", כאשר למעשה איננו בוחנים את מערכת האמונות שבתוכה הוא פועל. במקרים רבים ההתנהגות עצמה עקבית לחלוטין; מה שנראה לנו בלתי סביר הוא נקודת המוצא שעליה היא מבוססת.

מכאן אפשר להרחיב את הרעיון גם אל מחוץ לעולם הפסיכיאטרי. אמנם רוב בני האדם אינם מאמינים שגופם עשוי זכוכית, אך כולנו פועלים על בסיס הנחות שאינן תמיד מודעות לנו. אדם המאמין שאיש אינו אוהב אותו, אדם המשוכנע שכישלון אחד יהרוס את חייו, או אדם הרואה בכל ביקורת איום קיומי, עשוי לקבל החלטות שנראות לאחרים בלתי מובנות. אולם בתוך העולם הפנימי שהוא בנה לעצמו, החלטות אלו הן לעיתים קרובות הגיוניות לחלוטין.

ההיגיון של הרגש

אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא ההפרדה החדה בין רגש לבין רציונאליות.

המסורת המערבית, מאז ימי אפלטון ועד עידן הנאורות, נטתה לראות ברגש כוח מפריע שיש לרסן. אולם מחקרים בפסיכולוגיה ובמדעי המוח מצביעים על כך שהרגש אינו אויבה של החשיבה הרציונאלית אלא אחד ממרכיביה החיוניים.

הנוירולוג אנטוניו דמאסיו הראה כי אנשים שנפגעו באזורים במוח האחראים לעיבוד רגשות מתקשים לקבל החלטות, גם כאשר יכולותיהם האינטלקטואליות נשמרו במלואן. ללא רגש, האדם אינו מסוגל לייחס משמעות לאפשרויות השונות העומדות בפניו.

כאשר אם מסכנת את עצמה כדי להציל את ילדה, אפשר לראות בכך פעולה אי־רציונאלית. הרי מבחינה חישובית היא מסתכנת בפגיעה חמורה. אך מנקודת מבט

אבולוציונית ורגשית מדובר בהתנהגות הגיונית לחלוטין. אהבתה לילד משנה את מערך השיקולים שלה.

למעשה, הרגש הוא סוג של ידע. הוא מרכז ניסיון חיים, זיכרונות, אינטואיציות ומנגנוני הישרדות שנצברו לאורך מיליוני שנות אבולוציה. לכן, מה שנראה מבחוץ כתגובה "לא הגיונית" עשוי להיות ביטוי של היגיון עמוק יותר, שאינו ניתן תמיד לניסוח מילולי.

כהנמן, טברסקי והערעור על האדם הרציונאלי

אם יאספרס הראה כיצד אדם עשוי להיות עקבי מבחינה לוגית גם כאשר הנחות היסוד שלו שגויות, הרי שעבודתם של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי הרחיבה את הדיון אל כלל בני האדם.

במשך שנים רבות הניחה הכלכלה הקלאסית שבני אדם פועלים באופן רציונאלי: הם שוקלים את כל המידע הזמין, מחשבים את הסיכונים והסיכויים ובוחרים באפשרות שתמקסם את תועלתם. עבודתם פורצת הדרך של כהנמן וטברסקי ערערה הנחה זו מן היסוד. סדרת מחקרים שערכו החל משנות השבעים הראתה כי בני אדם משתמשים בקיצורי דרך מחשבתיים – "יוריסטיקות" – המאפשרים להם לקבל החלטות במהירות, אך גם גורמים להטיות שיטתיות בשיפוט ובהערכת הסתברויות.