שׁמוּלִיק אָבִי, בִּקֵּשׁ לִבְדוֹק חֶלְקָה בַּצָּפוֹן, "עַל שְׂפַת הַכִּנֶּרֶת, נִבְנָה שֵׁם מָלוֹן," קֶבַע נֶחְרַץ בְּאָזְנַי. 

הִשְׁכַּמְתִּי בַּחוֹשֵׂךְ, שְׁעָתַיִם נָהַגְתִּי בַּמְּכוֹנִית הַהִיבְּרִידִית שֶׁרוֹקְנָה לִזְמַן מָה יִתְרוֹת מִכִּיסוֹ. עַד רַגְלֵי הַגּוֹלָן הִפְלַגְנוּ יַחְדָּו שָׁעָה שֶׁיָּשַׁב שׁוֹתֵק עַל יָדִי, הֶאֱזִין לְהַיידֶן שֶׁלּוֹ וְחִשֵּׁב תְּשׂוּאוֹת עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

מָצָאנוּ בְּלִי קוֹשִׁי, גַּם הַחֲנִיָּה שָׁם בְּשֶׁפַע, הֵצֵל אֵיקָלִיפְּטוּס וּמַשָּׁק רַךְ אַדְווֹת לִחֵךְ עָדִין וְטַעַם, חוֹף חֲלוֹמִי, נוֹתְרוּ בַּצָּפוֹן מְעַטִּים מִסּוּגוֹ.

הִתְמוֹסְסוּ מְחִצּוֹת, נִיכּוּר וְעִקְבוֹת רָפוּ אִיטִּיִּים. הוּא חָדַל לְנַהֵל, נִמְנָע מִלְּיַיעֵץ, לְהַסְבִּיר וּלְחַלֵּק הוֹרָאוֹת. זְמַן מָה עָצַם אֶת עֵינָיו, שָׁקַע וְהִרְהֵר, קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ, לִטֵּף אֶת שְׂפָמוֹ הַמַּאֲפִיר וְהוֹלֵךְ בְּאָמָה וּקְמִיצָה, רַק הוּא לְבַדּוֹ יָדַע אֵיךְ עוֹשִׂים זֹאת.  בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, רָגוּעַ קָבַע, "זָהָב שֶׁל פְּרוֹיֶקְט, חֲבָל לְפַסְפֵס…"

הִתְבּוֹנַנְתִּי נִפְעָם, בֵּין הֶהָרִים וְהַיָּם פָּעוּ כְּבָשִׂים בַּמִּדְרוֹן, נָגַע דְּכִי גַּלִּים בַּחֲלוּקֵי הַבַּזֶּלֶת, נִמְצָא לִי מִשְׁכָּן לִכְתּוֹב בּוֹ שִׁירָה לְעֵילָּא. נוֹעָה שֶׁלִּי תִּפְרַח, לֹא הָיָה לִי סָפֵק, תְּחַיֵּיךְ מִתְּנוּךְ וְעַד תְּנוּךְ חִיּוּךְ שַׁאֲנָן מוּל שְׁאוֹן שִׁכְשׁוּךְ יְלָדֵינוּ בַּמַּיִם.

פֶּתַע אַבָּא פָּרַח, לֹא אָמַר לִי מִלָּה, נָסוֹג, נֶעֱלַם וְאָבַד. מְבוֹהַל חִיפַּשְׂתִּיו עַל שְׂפַת הָאֲגַם, בֵּין שִׁבּוֹלֵי הַשִּׂיחִים וְגִזְעֵי הָעֵצִים. אִישׁ בְּגִילוֹ מִי יוֹדֵעַ? עַד מְהֵרָה הִתְגַּנְּבוּ מַחְשָׁבוֹת, גֵּרֵד הַחֲשָׁשׁ וְתָהִיתִי כֵּיצַד אֲבַשֵּׂר לְאִמִּי וּמָה אֲסַפֵּר לְנוֹעָה שֶׁלִּי וְלִשְׁאַר הַחַמוּלָה.

חֲצִי שְׁעַת אֵימָה וְסִיּוּט חָלְפָה עַד שֶׁחָזַר אַבָּא שׁמוּלִיק, הִדֵּק מִשְׁקָפָיו וְסִפֵּר, "בְּשָׁעָה שֶׁחָלַמְתָּ עַל אַדְווֹת וְשִׁכְשׁוּךְ בְּמִלִּים גְּבוֹהוֹת שֶׁרַק מַעֲטִים מַכִּירִים, טִיפַּסְתִּי זָרִיז עַל צֶלַע הָהָר לִבְחוֹן אֶת הַנּוֹף מִמְּרוֹם הַקּוֹמָה הַשִּׁשִּׁית. עַל הָעִזִּים הַפּוֹעוֹת נִתְגַּבֵּר, הַנּוֹף פֹּה מַרְהִיב לְכִוּוּן הַכִּנֶּרֶת, מַמָּשׁ עוֹצֵר נְשִׁימָה, הַשְׁרָאָה וּמַרְגּוֹעַ לְכָל נִזְקָק וְנִזְקֶקֶת. תָּאֵר לְךָ אֵיזֶה עוֹנֶג, לְהַאֲזִין לְקְמִילַת הֶעָלֶה שֶׁל שׁוּבֶּרְט בְּמִרְפֶּסֶת הַקּוֹמָה הַשִּׁשִּׁית מֵעַל לַצַּמָּרוֹת מוּל הַחוֹף וְהַמַּיִם…"

מִשֶּׁהִפְלַגְנוּ בָּרֶכֶב לָשׁוּב נִקֵּר הֶעָתִיד וְהֵצִיק לִי, עַל כֵּן הֵעַזְתִּי בַּחוֹשֵׁךְ לִשְׁאוֹל לְמִי וְכֵיצַד יוֹרִישׁ הוּא הַכֹּול. "אַל תִּדְאַג," עָנָה בַּטְּרוּנְיָה וּפִקְפַּקְתִּי, סִפּוּרִים הַלֹּא מְמַלְּאִים כָּל עִיתּוֹן וְכָל אֲתָר בַּמִּרְשֶׁתֶת. "אֲנִי אִישׁ שֶׁל שִׁוְויוֹן," הִדְגִּישׁ בְּאוֹזְנַי, "הַכֹּול יְחוּלַּק שָׁוֶוה בְּשָׁוֶוה."

עַל סַף הַשְּׁקִיעָה מַחְסִיר פְּעִימָה סִפַּרְתִּי לְנוֹעָה, פָּנֶיהָ רַכּוֹת וְטוֹבוֹת. עַד מְהֵרָה שָׁאֲלָה אִם שִׁוְויוֹן פֵּרוּשׁוֹ לָתֵת לְכָל אַחַת וְאֶחָד אוֹתוֹ דָּבָר וְאוֹתָהּ כַּמּוּת אוֹ שִׁוְויוֹן מַשְׁמָעוֹ לָתֵת לְכָל אֶחָד וְאַחַת לְפִי צְרָכָיו אוֹ צְרָכֶיהָ?

אִישָּׁה חָכְמָה נוֹעָה שֶׁלִּי, לֹא פַּעַם מְנַעְנַעַת עָגִיל, פּוֹקַחַת מַבַּט יַהֲלוֹם וְצוֹלֶלֶת לְלֵב הָעִנְיָין. עָנִיתִי שֶׁאַבָּא הִבְטִיחַ שֶׁהַנּוֹף מַרְהִיב מִן הַקּוֹמָה הַשִּׁשִּׁית, אוּלַי עוֹד נִזְכֶּה לְהַשְׁקִיף וְלִרְאוֹת וּמוּל תְּכוֹל הַכִּנֶּרֶת נִתְרַוֵּוחַ יַחְדָּו, נְהַרְהֵר פּוֹרִיִּים וְנַחְשׁוֹב.

כִּמְעַט וְקָנִינוּ, נִסְחַב קְצָת הַמוּ"מ, עָמַדְנוּ לַחְתּוֹם, פִּתְאוֹם נָחֲתוּ טִילִים בַּסְּבִיבָה, אַבָּא עָצַר אֶת הַכֹּול. כְּבָר דִּמְיַינְתִּי אֶת שׁוּבֶּרְט וְחָלַמְתִּי מָלוֹן, נוֹסָף עַל נוֹף לַכִּנֶּרֶת אֲנַהֵל וַאֲכַוֵּון, אֶזְכֶּה בְּסַמְכוּת וְקִדּוּם, אַבָּא סוֹף סוֹף יִיתֵּן לִי גִּבּוּי…

אֶמֶשׁ צִלְצַלְתִּי אֵלָיו לַנַּיָּד, שִׂיחַת חוּלִין לִקְרַאת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת. שׂוֹחַחְנוּ מְעַט עַד שֶׁשָּׁאַלְתִּי תָּמִים, "זוֹכֵר שֶׁאָמַרְתָּ זָהָב שֶׁל פְּרוֹיֶקְט?" 

"לִפְעָמִים," עָנָה אַבָּא, "הַזָּהָב מְזוּיָּף, קַח אֶת אִמָּא עַכְשָׁיו, יֵשׁ לָהּ מַשֶּׁהוּ לוֹמַר…"

      דִּכְדּוּךְ הִתְגַּנֵּב, כָּאֲבָה תְּגוּבָתוֹ. דִּפְדַּפְתִּי לְבַד בְּעִתּוֹן הַשַּׁבָּת עַד שֶׁנוֹעָה הִצְטָרְפָה אֵלַי עַל הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן מְנִיחָה רֹאשָׁה עַל כְּתֵפִי. לַחְלוּחִית עָלְתָה בְּעֵינַי. סִיגָל וְאָסַף יְלָדֵינוּ תַּלְמִידֵי הַתִּיכוֹן בָּאוּ גַּם הֵם. דְּמָמָה כִּסְּתָה אֶת הַבַּיִת. סִיגָל רָכְנָה וְהֵנִיחָה יָדָהּ עַל בִּרְכִּי. "אַל תִּדְאֲגוּ נִתְגַּבֵּר," אָמַרְתִּי פִּתְאוֹם, "אִמָּא וַאֲנִי כְּבָר עָבַרְנוּ דְּבָרִים, בֵּינְתַיִים נֹאכַל," כָּךְ עָשִׂינוּ.