אמן החרב והדברים

אָמָּן הַחֶרֶב הָיָה מִמְּחַמֵּם וּמַכֶּה מְחַשֵּׁל וּמְקַפֵּל וּמַשְׁחִיז וְחוֹזֵר וּמְחַמֵּם וּמַכֶּה וּמְחַשֵּׁל וּמְקַפֵּל וּמַשְׁחִיז וְאַט הַחֶרֶב נַעֲשֵׂית לְחֶרֶב, אַךְ אִם זוֹ אֵינֶנָּה הַחֶרֶב שֶׁצְּרִיכָה הָיְתָה לְהַגִּיעַ לְהֵעָשׂוֹת הָיָה מַשְׁלִיךְ אוֹ מַתְחִיל מֵחָדָשׁ עַד אֲשֶׁר, אַחֲרֵי כָּךְ זֶה, חֶרֶב אַחַת. אַךְ הַזְּמַן כְּבָר אֵינֶנּוּ הַזְּמַן לַחֲרָבוֹת, אִם הָיָה אֵי בְּחַיָּיו, אִם הָיָה אֵי פַּעַם, וְאִם הָיָה אִם הָיָה צֹרֶךְ בְּחֶרֶב כָּזוֹ בִּכְלָל. וְהַחֶרֶב אַךְ תְּלוּיָה עַל הַקִּיר, חַדָּה, חֲזָקָה, לֹא תִּשָּׁבֵר וְלֹא תַּחְלִיד לְעוֹלָם. בְּיַד אָמָּן הַחֶרֶב אֵין שְׁנִיָּה לָהּ. אֵין לָהּ תַּחְלִיף וְלֹא יִהְיֶה. חֶרֶב אַחַת, שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ. תְּלוּיָה עַל הַקִּיר בְּחֶדֶר סָגוּר. מַעֲשִׂים וּדְבָרִים נִשְׁכָּחִים כְּשֶׁאֵין צֹרֶךְ עוֹד בָּהֶם אִם הָיָה אֵי פַּעַם. לְכֻלָּנוּ הָיוּ דְּבָרִים שֶׁעָבְרוּ וְהָיוּ חֲשׁוּבִים כְּשֶׁהָיוּ.