יָד נוֹגַעַת בַּחוּט הָאָדֹם –
וּפִתְאוֹם כָּנָף
פּוֹעֶמֶת מִתַּחַת לָעוֹר,
וּפִתְאוֹם עָנָף
מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן מְכוֹנוֹת
וּבְמִלִּים נְקִיּוֹת.
רַק הָרוּחַ בּוֹנָה אֶת הַקֹּר,
וְהַנָּחָשׁ הַמִּתְפַּתֵּל בְּתוֹךְ הַשּׁוּרָה
נֶאֱחָז בַּמִּדְרוֹן.
אַל תִּשְׁאַל לָמָּה.
לֹא הַהִגָּיוֹן יַחְזִיק אוֹתָנוּ עֵרִים,
אֶלָּא הַכַּוָּנָה
שֶׁפָּשְׁטָה אֶת הָעוֹר –
בָּהּ הַמַּחְשָׁבָה הוֹפֶכֶת
לְמַעֲשֶׂה רָקוּם –
מְחַמֶּמֶת אוֹ מִתְעוֹרֶרֶת
בְּחֶבֶל סְנֶפְּלִינְג בּוֹ הַהִגָּיוֹן
הוּא בְּרָגִים רוֹפְפִים
וְאֵין שִׁלּוּט "עֲצוֹר".
לֹא סְתָם רוּחַ הִיא הַנּוֹשֶׁבֶת
הִיא הַחֹר בַּתַּפְאוּרָה.
הַשָּׂפָה נִשְׁבֶּרֶת
חוֹזֶרֶת אֶל צּוּרָה
שֶׁבָּהּ פַּחַד בַּמַּעֲבָר הַצַּר
יָקִים אֶת הַמִּיתוֹס הַבָּא.
אָסוּר שֶׁנִּתְנַשֵּׁק –
בּוֹ הַצִּנָּה הִיא חִכּוּךְ
שֶׁל גַּל מַקְצִיף.
רַק הַמֶּרְחָק יַצִּיל אוֹתָנוּ.
נַמְשִׁיךְ לַעֲמֹד כָּכָה – קְרוֹבִים,
וְנִשְׁתֹּק אֶת הַכֹּל.
לְהַנִּיחַ עַל הַמִּשְׁקָל:
מָה שׁוֹקֵל יוֹתֵר שִׂמְחָה – עֶצֶב?
אַהֲבָה – קִנְאָה – שִׂנְאָה?
שָׁחֹר – לָבָן?
יֵשׁ נֻסְחָה – הֶסְבֵּר,
יֵשׁ תֹּהוּ.
אֵיךְ מוֹדְדִים – בְּסַרְגֵּל?
לְבַטֵּל – בְּמַקֵּל
כְּמוֹ בִּטּוּל נְדָרִים?
אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְךָ
רַק בִּשְׁבִיל לֶאֱחֹז
כְּמוֹ בְּמַעֲקֶה
כְּנֶגֶד הַוַּדָּאוּת.
רַק מַעֲשֵׂה קֶסֶם –
אֶת מָה שֶׁאֵינֶנּוּ
מֵעַל הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה,
מִפְּנֵי הָרִיק.
בְּתוֹךְ גַּלְגַּל מַזָּלוֹת שָׁבוּר –
וְהַכֶּבֶל מָתוּחַ
קֶרַע חָצוּי כְּמוֹ נָהָר שֶׁקָּפָא
בֵּין שְׁנֵי חוֹפִים
מִתַּחַת לַלְּבוּשׁ – תְּפִלָּה,
מֵעָלָיו – חִצִּים שֶׁל כְּרוֹם.
אֲנִי מוֹעֶדֶת
בְּדִיּוּק כְּשֶׁהַבָּרְמֶן
מַכְרִיז עַל סְגִירָה