הַיֹּבֶשׁ הִתְפַּשֵּׁט וְאַף אֶחָד לֹא הִרְגִּישׁ.
בְּדִיקָה חוֹזֶרֶת וְאֵין לַחְלוּחִית. חֲפִירָה מַעֲמִיקָה
בִּבְאֵר יְבֵשָׁה וּכְלוּם. מְאֻכְזָב אַתָּה זוֹכֵר אֵיךְ בְּהֶרֶף
עַיִן רֶגֶשׁ עָלָה עַל גְּדוֹתָיו,
הָאַהֲבָה כִּכְבָה וְעָסַקְתָּ רַק בָּהּ וּכְשֶׁהִיא נֶעֶדְרָה
חִפַּשְׂתָּ בְּמֶתַח סַקְרָן מָה צוֹפֵן הַגּוֹרָל. זוֹ הָיְתָה תַּמְצִית
הַחַיִּים, הַדֶּרֶךְ וְאֵין בִּלְתָּהּ, עַכְשָׁו אַתָּה מְמַשֵּׁשׁ אֶת
עַצְמְךָ מְוַדֵּא שֶׁאַתָּה אַתָּה
זִכְרוֹנוֹת עָצְמָתִיִּים נִלְחָמִים עַל הֶעָבָר וְנִכְנָעִים
לְמַחְשָׁבוֹת חֲדָשׁוֹת עוֹשׂוֹת צְמַרְמוֹרוֹת יְשָׁנוֹת, עַל
טִיּוּלִים, עַל אֹכֶל. הָאַהֲבָה אָמְנָם חַיָּה וְנוֹשֶׁמֶת. אוּלַי
זֶה הוּא שֶׁהִתְיַבֵּשׁ, הַשִּׁגָּעוֹן הָרִאשׁוֹנִי. בְּהֶעְדֵּרוֹ הַהִגָּיוֹן
תּוֹפֵשׂ אֶת מְקוֹמוֹ, בְּבִרְכָתוֹ
אֲנִי מַדְבִּיק לָהּ פֶּתֶק בִּשְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה עַל הַשִּׁמְשָׁה,
נוֹסֵעַ אַרְבָּעָה יָמִים כְּדֵי לִהְיוֹת אִתָּה שְׁלוֹשָׁה.