שמוליק כהן-שני

אַתְּ, אֲנִי וּפְרַנְקֶנְשְׁטַיְן

 

מָצַצְתִּי אֶת דָּמֵךְ

פִּטְמָתֵךְ הַשְּׁדוּדָה קְרוּשָׁה

צוֹרֶבֶת,

שְׂפָתַי הַמֵּתוֹת דּוֹבְבוּ אֶת

שְׁמֵךְ.

אִמָּא

אִמָּא

אִמָּא קָרָה.

בֻּבַּת שַׁעְוָה יַפָּנִית מְמֻלְכֶּדֶת

פּוֹצְצָה אֶת יוֹמִי.

גָּחַנְתִּי אֶל מִשְׁבָּרַיִךְ

שְׁחֹר תְּהוֹמֵךְ הַמְּעֻרְסֶלֶת

אַהֲבָתֵךְ הָאֲדֻמָּה נָטְפָה

מִתּוֹךְ צַוָּארֵךְ הֶעָנֹג

אַכְזָרִית.

 

אֲנִי חוֹשֵׁב פְּסִיק, אֲנִי חוֹשֵׁב פְּסִיק,

אֲנִי חוֹשֵׁב נְקֻדָּה.

אֲנִי קַיָּם פְּסִיק, אֲנִי קַיָּם פְּסִיק,

אֲנִי קַיָּם נְקֻדָּה.

זְכוּתוֹ הָאֵלֵמֶנְטָרִית שֶׁל כָּל אָדָם

מוֹדֶרְנִי בַּמֵּאָה הָ-21

הִיא הַשְּׁאִיפָה לְחֵרוּת הַמַּחֲשָׁבָה

אֵיךְ לַהֲרֹג פְּסִיק, אֵיךְ לַהֲרֹג פְּסִיק,

אֵיךְ לַהֲרֹג נְקֻדָּה.

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

אֲנִי אוֹהֵב אוֹת

אֲנִי אוֹהֵב אוֹ

אֲנִי אוֹהֵב

אֲנִי

אַנ

אָה….אָה….אָה…

*

 

אֲהוּבָתִי הַקְּטַנָּה וְהַמִּסְכֵּנָה

הִבַּטְתְּ בִּי בְּעֵינַיִךְ הַסְּגֻלּוֹת וְהַמְּפֻחָדוֹת

סֵרַבְתְּ לְקַבֵּל אֶת צְרוֹר שִׁירַי.

מַלְאָכוֹנִים שְׁחֹרִים וּמְפֻחְלָצִים

פָּרְצוּ לָהֶם מִתּוֹךְ הַסָּגֹל

סַכִּינִים נוֹטְפוֹת דָּם בִּידֵיהֶם

שָׁמַעְתִּי אֶת צְרִיחָתָם בְּהֶמְיָתֵךְ הַנּוֹרָאָה וְנִכְאֶבֶת

 

יָכֹלְתִּי לִנְטֹעַ בְּעוֹלָמֵךְ הַקָּט

צְרוֹר שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים וּפִיּוּט

אַךְ אַתְּ הֶעֱדַפְתְּ לִשְׁכַּב

פְּשׂוּקָה וּמִתְגּוֹלֶלֶת עַל עֵשֶׂב הַבַּר הַיָּרֹק

פְּתוּחָה אֶל זִכְרוּתוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן.

בְּרָקַיִךְ וּרְעָמַיִךְ טָרְפוּ אֶת יוֹמִי

שָׂרְפוּ אֶת שִׁירַי

וְהִפְרִיחוּם אֶל כָּל רוּחַ.

 

*

רָצִיתִי לְהַדְלִיק לָךְ אֶת

הָאוֹר

לְפַזֵּר אֶת הַחֲשֵׁכָה

אֶת יִסּוּרַיִךְ וּמַכְאוֹבֵךְ

רָצִיתִי לִרְאוֹתֵךְ נֶאֱבֶקֶת עִם

הָאוֹר

הוֹ אֲהוּבָתִי, רָצִיתִי

לְהַחֲיוֹתֵךְ.

 

 

 

הגיליונות הקודמים של נתיבים

(אל הגיליונות האלה ולכל שאר הגיליונות ניתן להגיע דרך "ארכיון" בתפריט הראשי)

Scroll to Top