לֹא רָאִיתִי אֵיךְ הִצְטַלֵּם הַיּוֹם:
כַּמָּה שְׁתִיקָה יָדַעְתִּי
לְמַרְגְּלוֹת חֲשֵׁכָה
בְּעֵת רַחֲמִים
כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹכֵב
רָחוּם,
אָבִי,
בְּקִבְרוֹת עוֹלָם!
לֹא תִּרְאֶה אוֹתִי הַיּוֹם.
אֵיךְ הַשָּׁמַיִם מְאִירִים –
רַק אֲנִי וְהָעוֹלָם.
תֵּדַע לְךָ, שִׁמְעוֹן, אֵין לְךָ אַף אֶחָד –
נִתְלָה עַל הַקִּיר הַזֶּה שֶׁנִּשְׁאַר
עִם תִּקְשֹׁרֶת פְּגוּמָה
שֶׁל חֹסֶר מַעֲנֶה.
הַזְּמַן מְאַבֵּד יֹפִי
אוֹ אֲנִי
הַסִּחְרוּר שֶׁל הַשָּׁמַיִם –
שָׁמַיִם הִסְתַּעֲרוּ הַיּוֹם עַל גִּבְעַת הַתַָּנָ"ךְ.