רוּחַ קַלָּה מְבַדֶּרֶת אֶת עֲלֵי הָעֵצִים,
אוּלַי זֶה רַק זִכָּרוֹן נִשְׁכָּח שֶׁל
סֶפְּטֶמְבֶּר
שֶׁפַּעַם הָיָה קַר וְעַכְשָׁו הוּא
רַק הֶמְשֵׁךְ שֶׁל אוֹגוּסְט,
בֶּן קַיִץ הַמְּמָאֵן
לְהִסְתַּיֵּם.
זֶה הַזְּמַן, נִרְאֶה, לְהַסְפִּיק
לִשְׁאֹף אֶת הָאֲוִיר
הַנָּע.
בְּעוֹד יוֹם-יוֹמַיִם מַבְטִיחִים הַחַזָּאִים, יָשׁוּב
הַחֹם לְאֵיתָנוֹ, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר אִם שָׁב
אוֹקְטוֹבֶּר כְּיוֹנַת שָׁלוֹם
לְהָפִיג.