עוֹרְבִים לְבוּשֵׁי שְׁחֹרִים
מְקוֹנְנִים עַל בְּרוֹשֵׁי בֵּית הַקְּבָרוֹת,
שֶׁנִּשְׁלָפִים מִן הָאֲדָמָה
כְּזִיפִים עַל פָּנָיו שֶׁל אֲבֵל.
עַל הַצַּמָּרוֹת תְּלוּיָה הַשֶּׁמֶשׁ
חֲרוּצַת לָשׁוֹן.
גּוּפָה עוֹדֶנּוּ חַם, אַךְ צִנַּת
מָּוֶת
כְּבָר מְכַסֶּה בְּלֹבֶן תַּכְרִיכֵי עָנָן
אֶת אֲבָרֶיהָ.
וּמִתַּחַת, בְּפִצְעֵי הַבּוֹרוֹת הַחֲדָשִׁים,
בְּלִי קוֹל, אֲבָל בְּחַמַּת טֵרוּף,
הָאֲדָמָה מִתְגָּרֶדֶת בְּיִסּוּרֶיהָ.
.
בַּטֵּרָסוֹת שֶׁל הָרֵי הַשּׁוּף
שָׁכַבְתִּי עַל אֲדָמָה שֶׁהֵרִיחָה
מַגְלְלֵי עִזִּים
בֵּין עֲצֵי פִיסְטוֹק
שֶׁרָעֲדוּ לִקְרַאת הַחֹרֶף הַמִּתְקָרֵב.
קִירוֹת הָאֶבֶן הֶחֱזִיקוּ
אֶת הָאֲדָמָה,
שֶׁהֶחְזִיקָה אֶת הַשָּׁרָשִׁים
שֶׁיִּצְּבוּ אֶת גִּזְעֵי הָעֵצִים
בְּרוּחַ הָרָעָה שֶׁנָּשְׁבָה מִמִּזְרָח.
אוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁהֵעִיפָה אוֹתִי
לְעֹמֶק הַוָּאדִי
כְּמוֹ זְרָעִים
שֶׁמְּחַפְּשִׂים אֶת הַסֶּדֶק שֶׁבּוֹ,
אוּלַי,
יִנְבְּטוּ שׁוּב בְּעוֹנָה הַבָּאָה
אַךְ מֵי הַמַּעְיָן גָּרְפוּ אוֹתֵי בְּדַרְכָּם מַעֲרָבָה
כְּדֵי שֶׁאָנוּחַ וְאֶשְׁתַּמֵּר בְּמֶלַח הַיָּם
וְצֶמַח אַחֵר יִגְדַּל בִּמְקוֹמִי, בָּאֲדָמָה הַקָּשָׁה הַזּוֹ,
שֶׁיִּשְׁלַח אֶת קוֹצַי לַדּוֹרוֹת.