אֲנִי לוֹמֵד מֵהַחָטְמִית הַזִּיפָנִית
אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג הַרְבֵּה
מִבְּלִי לָזוּז מֵהַמָּקוֹם.
אֲנִי לוֹמֵד מֵהָאַלּוֹן הַשָּׁסוּעַ
אֵיךְ לְהָכִיל אֶת רַעַד הַסְּבִיבָה
וְאִיּוּם כְּנִימַת הֶעָלֶה.
אֵיךְ יָכֹלְתִּי לַחֲשֹׁב
וְלוּ לְרֶגַע,
שֶׁכָּל אֵלֶּה לֹא נוֹגְעִים לִי.
אֵיךְ יָכֹלְתִּי לַחֲשֹׁב,
שֶׁמִּפְלָט הַשִּׁירָה יַשִּׁיל מִמֶּנִּי
אֶת דֹּחַק הַמִּלִּים
וְאֶת הָרוּחוֹת הַקְּטַנּוֹת
שֶׁחוֹצְצוֹת בֵּינִי
לְבֵין שַׁעֲטַת הַחַיִּים.
אֲנִי מַכִּיר מָקוֹם אֶחָד מֻפְלָא
שָׁם נִתָּן לִשְׁמֹעַ אֶת שִׁיטוּט
הַחַרְדּוֹנִים וְאֶפְשָׁר לָחוּשׁ אֶת
רֶתַע צְמִיחַת הָרַקָּפוֹת.
אֲנִי שוֹגֵא בּוֹ וְהֶמְיַת לִבִּי
נִקְלֶטֶת בַּמֶּרְחָב.
לְעִתִּים אֲנִי נוֹשֵׁק לָעֵשֶׂב,
לְעִתִּים מִתְגַּלְגֵּל בַּמּוֹרָד.
לְעִתִּים כִּתַּת יְלָדִים
עוֹבֶרֶת שָׁם לְהַגְדִּיר צְמָחִים
אוֹ לְזַהוֹת רְמָשִׂים.
הֵם תָּמִיד
מְנַסִּים לְנַחֵשׁ מֵאֵיזוֹ
תְּקוּפָה אֲנִי.