"קִנֵּאתִי בֶּעָלֶה שֶׁנִּתַּק מִן הֶעָנָף
וְהִתְעוֹפֵף אֶל הַמָּקוֹם שֶׁנְּשָׂאוֹ הָרוּחַ" (ללא שם, תמיר גרינברג)
אַתָּה רַק עָלֶה שֶׁמְּוַתֵּר עָלָיו עֵץ נָשִׁיר
וּכְבָר צָהֹב, נִתָּק בְּרוּחַ חֲרִישִׁי
וְקַל מְאֹד תֵּצֵא בִּמְחוֹל נְפִילָה שְׁנָתִי
הַמַּבָּט הַתָּר עוֹד נָעוּץ בָּעֵץ
מַמְתִּין שֶׁעָלֶה נוֹסָף בְּעִקְבוֹתֶיךָ יֵצֵא
חָפְשִׁי לְדֶרֶךְ לֹא בָּשָׂר
בְּרֶגַע שֶׁאֵין לְנַחֵשׁ.
וּמַדּוּעַ תְּקַנֵּא בְּעָלֶה הַגָּדֵל עַל עֵץ לָעַד יָרֹק
הַחַי שָׁנִים רַבּוֹת, אֲפִלּוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים
הַאִם גִּילוֹ מֵיטִיב עִמּוֹ יוֹתֵר?
הַתּוּכַל לְדַבֵּר בְּשֵׁם עָלֶה אַחֵר
וְאַתָּה פִּנְקָס הַמִּתְיַמֵּר לִרְשֹׁם
אֶת פְּרָטֵי חַיֶּיךָ הַתְּלוּיִים עַל נִים
שְׁזוּרִים מִמַּחֲזוֹרֵי עוֹנוֹת?
הַבֵּט מַעְלָה בְּעָלִים כְּמוֹתְךָ
וּתְהֵה כֵּיצַד נוֹאַלְתָּ לְהַסְתִּיר
בְּכָל צַעַד שֶׁל מְחוֹל מוֹתְךָ
אֶת צַעַר הֶעָלִים שֶׁל עֵץ נָשִׁיר.
יַעַר עַד יֵלֵךְ וְיִפְחַת לְלֹא רוֹשֵׁם וְשֵׁם
אֵיךְ נִקְרָא לוֹ רֶגַע לִפְנֵי שֶׁיֵּעָלֵם
תַּחַת אוֹר עָרִים מְסַחְרֵר?
שֶׁמָּא נֵר דַּק, דּוֹעֵך?
וְאִם בִּכְלָל לֹא דָּלַק
בְּטֶרֶם נִשְׁחַק?
וַאֲפִלּוּ בַּכְּתוּבִים לֹא יֵאָמֵר
מָה הִתְבַּקַּשְׁנוּ לִשְׁמֹר
לִפְנֵי שֶׁבַּזְּמַן נִרְחָק
כְּגֶזַע עֵץ נִשָּׂא עַל גַּב
אֵין לוֹ מַבִּיט מֵאָחוֹר לִזְכֹּר:
כָּזֶה הָיָה, נִכְרַת וְנִשְׁכַּח
הֵד עַשֵּׁן
וּבַאֹפֶק הַנִּכְבָּה
שַׁעַר יֵעָקֵר
קוֹל תָּנִים יִגְוַע
וְלֹא נִתְעוֹרֵר.