טֶבַע זוֹכֵר מִשְׁוָאָה שֶׁנִּשְׁאַר בָּהּ סִימָן לֹא פָּתוּר.
עָלִים הֵם הֶעָרוֹת שׁוּלַיִם לְרוּחַ שֶׁלֹּא נִכְתְּבָה.
אֶבֶן הִיא טְיוּטָה מְקֻמֶּטֶת לַלַּחַץ שֶׁהִצְטַבֵּר בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים.
מַיִם עוֹבְרִים – נִסּוּי שֶׁנִּמְחַק, וְהַשּׁוּלַיִם שֶׁלּוֹ עֲדַיִן לַחִים.
זוֹ מֵטָפוֹרָה שֶׁאֵינָהּ מְבַקֶּשֶׁת לְהַסְבִּיר:
רַק לְהַצְבִּיעַ עַל מְקוֹמוֹת
שֶׁבָּהֶם הַחֹמֶר נֶאֱלַץ לְשַׁנּוֹת מַצַּב צְבִירָה.
וְאוּלַי גַּם אֲנִי – מֵטָמוֹרְפוֹזָה בְּגִלְגּוּל חָסֵר
שֶׁנִּמְשֶׁכֶת קְצָת יוֹתֵר זְמַן מִמָּה שֶׁהִתְכַּוַּנְתִּי.