אֲנִי עֵץ שֶׁנִּמְצָא
בַּיַּעַר.
נְטוּעָה בַּמָּקוֹם, בַּזְּמַן
וּבְמָה שֶׁבֵּינֵיהֶם.
שָׁנָה אַחַר שָׁנָה
הַשָּׁרָשִׁים הָעִירָאקִיִּים שֶׁלִּי
מִתְמוֹסְסִים בָּאֲדָמָה
מַשְׁאִירִים אוֹתִי מְחֻבֶּרֶת פָּחוֹת
וּפָחוֹת
בַּחֲרִיצִים שֶׁל קְלִפַּת הַגֶּזַע אֲנִי טוֹמֶנֶת אֶת עַצְמִי
וּמִשְׁתַּנָּה.
בַּלֵּילוֹת אֲנִי חוֹלֶמֶת.
בַּיָּמִים הָרוּחַ נוֹתֶנֶת לִי כְּנָפַיִם
שָׁנָה אַחַר שָׁנָה שַׁרְשֶׁרֶת אִמּוֹתַי
מְעִירָה בִּי אֶת שַׁלֶּכֶת יְמֵי הַחֹל
וַאֲנִי נָעָה מִיּוֹם
לְיוֹם
אֲנִי עֵץ שֶׁנִּמְצָא
בַּיַּעַר.