אודות נתיבים
כתב העת “נתיבים” הוא כתב עת אינטרנטי שמטרתו לשמש במה ליצירות אמנות בוגרות, בפרט בתחום השירה. זאת, משום שרובו של הדיון הספרותי המתקיים כיום באינטרנט ובכתבי העת החדשים, מתמקד ב”שירה צעירה”, שמרבית כותביה צעירים.
מטרתנו לשמש במה ליצירה שהיא נטולת גבולות ומשוכות של גיל: יצירה בשלה, חכמה, מתוחכמת ולא מתחכמת.
בעידן התקשורת הדיגיטלית המהירה, יכול כל אדם לכתוב ו”להוציא לאור” את יצירותיו והיצירות אינן עוברות כל ביקורת ושיפוט רציני, אלא נמדדות במספר הכניסות וה”לייקים” והדיון בהן רדוד.
במקביל, מספר כתבי העת הספרותיים הרציניים הוא קטן, והיקף היצירות בהם מוגבל, בין היתר בגלל היעדר תמיכה ממסדית. כתבי עת אלה קורסים תחת עומס המשוררים המוכשרים הרבים, צעירים ובוגרים, כשלרבים מהם אין מקום לפרסם את יצירתם.
כתב העת הזה יהווה במה לקריאה פרשנית ביצירות. בכל גיליון נדון בשירים של משוררים. כמו כן נערוך ניתוח מעמיק יותר של שיר מהקלסיקה הישראלית.
כדי לעודד שיח בין סוגי אמנות שונים, נשמש קורת גג לפרוזה וליצירות אמנות אחרות.
נשאף גם לתת במה, או קישור לשירים מולחנים של משוררים שאת שיריהם נפרסם.
נשמח להציג ספרים חדשים, לקדם מפגשים, ולעודד דיאלוג בין משוררים באמצעות כתב העת, או בדרכים אחרות.
שמעון רוזנברג נולד בפולין ועלה לישראל בשנת 1957. את ההשכלה האקדמאית שלו רכש באוניברסיטת תל אביב (תואר ראשון בלימודי ההיסטוריה של המזה”ת ותולדות ארץ ישראל. תואר שני במדע המדינה).
בשנות ה־70 המאוחרות וראשית שנות ה־80 פירסם חמישה סיפורי מד”ב בכתב העת “פנטסיה 2000”. קודם לכן פרסם שירים בעיתון הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב.
אחרי למעלה מ־30 שנה כעובד מדינה יצא לגמלאות בשנת 2007 במטרה לשוב לאהבת נעוריו – כתיבת שירה. מאז פרסם שירים בכתבי העת:
- “מטעם”, “מטען”, “עיתון 77” (בו פרסם גם ביקורת ספרותית), “משיב הרוח”, “מאזניים”, “יקוד”, “נכון”, “הליקון”, “שבילים”, “לכל הרוחות”, באנתולוגיה לשירה “הלילה הזה כולו שירה” (הוצאת “איתמר”, 2016).
מאז פרסם שירים בכתבי העת:
“מטעם”, “מטען”, “עיתון 77” (בו פרסם גם ביקורת ספרותית), “משיב הרוח”, “מאזניים”, “יקוד”, “נכון”, “הליקון”, “שבילים”, “לכל הרוחות”, באנתולוגיה לשירה “הלילה הזה כולו שירה” (הוצאת “איתמר”, 2016).
ספרי שירה: שירים מזווית העין, בהוצאת “גוונים”, 2011. כל הדרכים מובילות אל עצמן, בהוצאת “פרדס”, 2016 שירים מקצה המערב, הוצאת “עמדה”, 2022.
דויד מנשה נולד ב-1956, במעברה ברמת-השרון, בה חי כל חייו, להוציא ארבע שנים, בפנימיית "כרמית" בירושלים (מקבילתה המקצועית של 'בויאר' ה"עיונית") במסגרת תוכנית ארצית למחוננים.
בתקופה זו של ביה"ס התיכון, ולאחריה החל לכתוב שירה, שזכתה להערכה מצידו של יורם קניוק ז"ל, שגר אז בשכונת מורשה, אלא שמסיבות שונות לא הבשיל הרעיון להוציא לאור ספר שירה.
בתקופת לימודיו לתואר ראשון במדע המדינה וסוציולוגיה ואחר כך לתואר שני בסוציולוגיה, נבחר בראש רשימה מקומית למועצה המקומית רמת השרון וכיהן בה בשנים 1983-1993.
קורס כתבים ועורכי חדשות ב"קול ישראל", שינה את מסלול חייו מן האקדמיה לעתונות. תחילה עבד ב"ידיעות אחרונות" ולאחר מכן ב"מעריב", עד ערב מלחמת המפרץ ב-1981, בתפקיד עורך בדסק החדשות, שם פירסם מדי פעם סיפורים קטנים. לאחר מכן הוציא לאור עתון מקומי ולאחריו החל לכתוב בעתון המקצועי "אלקטרוניקה", כמעט עד לסגירתו ובתום תקופה זו פנה לעבוד כיועץ תקשורת ודובר בגופים ועיריות שונות – שהאחרונה שבהן היתה עיריית רמת-השרון.
בתחילת העשור השני של המאה, אחרי שנים של "שתיקה" החל לפרסם שירים "ותיקים" וחדשים בכתבי עת מקוונים, כמו "נתיבים" ומודפסים, כמו "בין סגול ובין תכלת", "המסדרון", "עתון77" ו"מוטיב", אתרי שירה כמו "סלונט", בקבוצות שירה בפייסבוק ובאנתולוגיות.
בשנת 2018 יצא לאור ספר שיריו הראשון, "מציאות נקלפת", בהוצאת ספרי עתון77. תוכניותיו להוציא לאור את ספרו השני ב-2019, נדחו בעקבות דום לב שבו לקה – פרויקט שיזכה בקרוב ל"החייאה מחדש".