דבר העורכים

כאשר פרסמנו את נושא הגיליון הנוכחי, "בין ניצחון לכניעה", לא העלינו בחלומותינו האפלים ביותר, וודאי שלא התיימרנו לנבא, את שעמד להתרחש ב-7 באוקטובר 2023. הלב מחשב להתפוצץ, הזוועות שהתחוללו ביישובים, הטבח מעורר הפלצות של בני נוער שבאו לחגוג את החיים במסיבה, חטיפה רצח, אונס וחטיפה של נשים, ילדים, חיילות וחיילים וככל הנראה גם גופות, היווה נקודת שפל שקשה להאמין שבני אנוש מסוגלים לה.

ובכל זאת, בניסיון דחוק עד בלתי אפשרי להתנתק מאווירת המלחמה, החלטנו לשוב לשולחן העורכים, הגם באיחור רב, ולפרסם את היצירות שהתקבלו במערכת, עד למועד שקבענו מראש (20 באוגוסט 2023), אבל תאריך ה-7 באוקטובר וסמליותו מרחפים מעל תוכן הגיליון, כמו גם מעל שמו: הטבח אירע יום למחרת יום השנה החמישים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, שבו ישראל נחלצה בעור שיניה מתבוסה, הפכה את היוצרות וניצחה, על פי הנרטיב הישראלי. הנרטיב המצרי שונה לחלוטין, שכן המלחמה ההיא שיקמה את כבודו. מעבר לכך ראוי להצביע  בשתי המלחמות על ההיבריס הישראלי, הקונספציה השגויה והאמונה בכוח הרתעה. וכן – כאז גם עתה ניכרת התאוששות ישראלית, התגייסות והתנדבות המונית והתרחקות ממחשבות כניעה, ואולי גם התפכחות מאשליית ההסתמכות על ניצחונות צבאיים והבנת הצורך בחוסן חברתי, מוסרי, תרבותי.  

מציאות זו מאירה ומאשרת את המשמעות הטמונה בביטוי שטבענו ב"קול הקורא". שכן "בין נצחון לכניעה" קיימים מרחב אפשרויות רב ומרחק גדול. אך לא תמיד: לעתים כניעה ותבוסה יכולים להכיל בתוכם יסוד של תקומה, התחדשות ונצחון, בין אם צבאי, פוליטי, חברתי, כלכלי וכד', ובין אם ניצחון מוסרי, נפשי, פרטי וכד'. בדומה לכך, גם בניצחון יכול להתקיים יסוד של כשלון, בשל מחירו הגדול מדי, כזה היה "ניצחון פירוס" של מלך אפירוס על רומא, בעקבותיו הטביע את הפתגם "עוד נצחון כזה ואבדנו". היו גם מקרים שבהם המנצח התערער, הותש ונחלש בהדרגה, עד כדי כניעה, דווקא לאחר ניצחונותיו וכתוצאה מהם. ואילו מי שהובס ונכנע שוב ושוב, גילה חוסן ואורך רוח, ולבסוף די היה לו בניצחון יחיד, אך מכריע כדי להכניע את יריבו. ואם לשאוב שוב דוגמא משדה הקרב – ממלכת הצלבנים קרסה בעקבות קרב אחד – בקרני חיטין, אך שורשי חולשתה וכניעתה נזרעו זמן רב קודם לכן, ודי היה בטפשות ויוהרה של מלכה האחרון כדי להפילה.

גיליון זה של "נתיבים" מציג, אפוא, מבחר גדול של שירים מרתקים, על נצחון וכניעה – מפרספקטיבה אישית, ומזווית פוליטית וחברתית. כללנו כאן מנעד רחב של יצירות, כאשר קנה המידה היחיד הוא התייחסות ישירה, או מספיק ישירה למתווה ששורטט ב"קול הקורא".

אנו מודים לכל היוצרים והיוצרות שנענו לקול הקורא ושלחו מיצירותיהם.  רשימת המשוררות והמשוררים בגיליון זה כוללת את רחל בכר; ענבל אשל כהנסקי; אשר גל; גיורא גריפל; שלי מזרחי; יהודה ויצנברג ניב; רז סופר; תות הרמס סאטורי; מולי פלג; אביחי קמחי; יעל רן; תמר ענבר-שחם; בת חן שניידר; יובל ששון; עמיר עקיבא סגל. בצד הפרוזה נכללו הפעם יצירותיהם של עמרי אברך, אפי הלפרין ומירי ליטווק.

בתקווה לימים טובים ושקטים,

העורכים

דויד מנשה ושמעון רוזנברג.