אפשר לומר דברים רבים

גַּם בְּתוֹךְ רַעַשׁ גָּדוֹל אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר דְּבַר מָה. דָּבָר חַד יַחֲצֶה רְעָשִׁים רַבִּים. וְהַמִּלִּים לֹא יִדְמְמוּ. אֶלָּא עוֹלָם יַעֲשֶׂה מָקוֹם. רָאוּ, שֶׁקֶט אֵינֶנּוּ רַע, אֲבָל אֵינֶנּוּ כָּאן. לֹא נְדַבֵּר? לֹא נִכְתֹּב שִׁירָה? לֹא נַעֲצֹר לָחוּשׁ אֶת הַגּוּף עַצְמוֹ? הַגּוּף בִּמְקוֹם אֶת הַפִּרְסֹמֶת הַמַּצִּיעָה אֹכֶל וּשְׁתִיָּה וְעִשּׁוּן וְסִדְרָה חֲדָשָׁה וְהַלְוָאָה וְיַיִן מֵהַגָּדָה וַאֲפִלּוּ חֻפְשָׁה בְּמָקוֹם חָדָשׁ. כָּל כָּךְ חָדָשׁ שֶׁמְּצֻלָּם. מִלִּים יַחְצוּ רְעָשִׁים יַחְצוּ אֶת הָעוֹלָם וְיַחְדְּרוּ. אֲנִי לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת חָשׁוּב. אֲנִי לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת מְצֻלָּם. אֲנִי לֹא צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶת הַמִּלָּה אֲנִי. אֲבָל אֶכְתֹּב. שִׁיר כְּפֶרַח נִרְמָס וְנֶעֱלַם. אֲבָל עָבַרְנוּ אֶת זֶה. סְלִיחָה. עָבַרְתִּי אֶת זֶה מִזְּמַן. פִּתְאוֹם אֲנִי חָזָק מַסְפִּיק. הָיָה בָּרוּר שֶׁכָּךְ יִהְיֶה. אֲבָל לִפְנֵי כֵן, רְעָשִׁים רַבִּים הָיוּ. פִּטּוּרִים וְצָבָא וְאַבְטָלָה וּבְדִידוּת וִילָדִים עֵרִים בְּלַיְלָה וְתִינוֹקוֹת בּוֹכִים וּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם בַּקַּיִץ לְמָשָׁל וּמֶמְשְׁלוֹת יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹתֵיהֶן וְהַמֶּמְשָׁלָה הַזּוֹ בִּמְיֻחָד וְהַפְגָּנוֹת שֶׁהָיִיתִי וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא וּפָנָסֵי רְחוֹב שֶׁנִּכְבּוּ וְאַלִּימוּת, כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אַלִּימוּת. דְּבָרִים שֶׁעָשִׂיתִי וּמָה שֶׁנַּעֲשָׂה בִּי. דְּבָרִים שֶׁרָאִיתִי וּמָה שֶׁנִּרְאָה עָלַי. הָיוּ מִקְרִים עָשִׂיתִי דְּבָרִים. הָיוּ מִקְרִים דְּבָרִים נַעֲשׂוּ לִי. זֶה הָעוֹלָם. רְעָשִׁים וַחֲרָדָה, אֲבָל חֶמְלָה גְּדוֹלָה עוֹלָה כְּשֶׁהַכּוֹחַ מְאַפְשֵׁר. הִנֵּה, הַכּוֹחַ מְאַפְשֵׁר. מִלָּה תַּחֲצֶה רַעַשׁ, בְּשֶׁקֶט גָּדוֹל וּבַדְּמָמָה תִּתְפַּשֵּׁט. וַיְהִי, אוּלַי. מֻתָּר לְהַשְׁווֹת וְלֹא צָרִיךְ. וְהַמִּלָּה תֵּעָשֶׂה לְדָבָר וְהַדָּבָר יִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם. בְּשֶׁקֶט, אַט אַט.