דבר העורכים,

גיליון מספר 42 חותם את שנת 2025, שגם בה נמשכו הסערות האופפות אותנו מאז אותו יום ארור באוקטובר 2023.

הגיליון נולד מתוך רצון להתבונן בסערות –  לא רק כסמל או כמטאפורה, אלא כצירי זמן ממשיים בחיים וברגש, של התרחשויות פתאומיות, מתמשכות, חרישיות, או כאלו המסתתרות מתחת לפני השטח.

כל אחת ואחד מן הכותבים מצא בנקודת המוצא הזו מפתח אחר: יש שבחרו להביט הישר אל לב-המערבולת, אל הרגע הדחוס שבו השקט בעין הסערה הוא כמעט אשליה – כמו עצירת הנשימה בטרם הדברים ייסדקו.  אחרים פנו דווקא אל הרגע שאחרי, אל המרחב הבלתי מוכר שהשאירה הסערה אחריה: אל הכובד או הריק, אל מה שנגלה רק כאשר הקולות שוככים.

יש מן הכותבות והכותבים שהציפו סערות אישיות–אינטימיות: טלטלות נפשיות, זיכרונות, מערכות יחסים שנפרמו או נבנו מחדש. יש שראו את סערות הזמן שלנו – חברתיות, פוליטיות, קהילתיות – ושאלו מה עושה האדם בתוך מציאות רוויית מתח ותנודה. אחרים הפנו את המבט אל הטבע, אל החומריות של סערה פיזית, ואל הניסיון ללכוד אותה במבט, במצלמה או בשורה כתובה. וכך, מתוך נקודת מוצא משותפת, נפרשה לפנינו מפה עשירה ומגוונת של חוויות: סערות שהן בני-רגע, סערות שנמשכות שנים, וגם רגעים נדירים של בהירות בתוך הכאוס.

בחרנו לאסוף את הקולות השונים מתוך אמונה כי דווקא המגוון, קרי הסתירה, המבוכה, הבילבול והמתח בין זוויות המבט והחווייה  – הוא לבו של הגיליון. השירים, והסיפורים כאן אינם נענים להגדרה אחת של סערה, אלא מציעים ארכיפלג  מרתק של כתיבה: מהתפרצות ועד שקט, מקריסה ועד התעלות, מהאשמה ועד חמלה, מבהלה ועד גאולה אישית.

הגיליון אינו מציג, איפוא, טענה קוהרנטית אחת, כי אם פסיפס של תשובות אפשריות לשאלה מהי סערה – ומהו הרגע שאחריה ומציע קריאה מתוך קשב לאותם קולות שמבקשים לגשש את דרכם בשיאה של סערה, ברגעי השקט שלה ולאפשרות לשיקום העולם  שטולטל קשות או אף נמחק ברוח העזה.

אנו מאמינים, כי הקריאה בגיליון זה מאפשרת לא רק  לפגוש יצירות מרגשות, אלא גם