דבר העורכים,

גיליון זה, מס' 38 – האחרון לשנת 2024 – נע בין מציאות לדמיון, בין אמת לאשליה, בין ערות לחלום. סוגיה זו נוגעת בכל תחומי החיים והתרבות ואנו מרשים לעצמנו לומר שהדבר נכון במיוחד באמנות.

היצירות שקיבלנו חושפות את האופנים והמחוזות שבהם נעים האדם והאמן, כיצד הם משוטטים, מתמרנים וחיים בשלום – או שלא בשלום – בין מציאות לדמיון וכיצד הם מגייסים את שני העולמות הללו ביצירתם.

המציאות הקשה והאכזרית של ימינו דורשת מאיתנו למצוא מפלט ומרפא בדמיון. הדמיון מאפשר לנו לברוח מהקשיים, למצוא נחמה ולהתמודד עם המציאות בצורה יצירתית. הסופר מרסל פרוסט, בספריו "בעקבות הזמן האבוד", היטיב לתאר כיצד הדמיון יכול לשמש כמפלט מהמציאות הקשה, וכיצד ניתן למצוא קסם ויופי בעולם הדמיון, לצד זיהוי הכיעור והרוע במציאות.

בשירה, הארספואטיקה היא תהליך שבו המשורר מגייס את שני המרכיבים – מציאות ודמיון – כדי ליצור שיר. המשורר מביא את המציאות והדמיון לחיות ביחד כמהות משותפת, בסינרגיה, בתהליך מיזוג. לעיתים, זהו מאבק בניסיון למזג ביניהם, ולעיתים זהו שיח שהוא מנהל בין שני המרכיבים.

היכולת לשלב בין מציאות לדמיון היא אמנות בפני עצמה. היא דורשת מהיוצר להיות פתוח ורגיש לשני העולמות, ולמצוא את האיזון הנכון ביניהם. זהו מסע מתמיד של גילוי עצמי, של חיפוש אחר האמת והיופי, ושל התמודדות עם הכיעור והרוע.

גיליון זה, כולל את שיריהם של טלי ברק; חגי ב. פרץ; שירי גולדברגר;  רומי גנון; מינה גורל; דידו (ש. דידובסקי);  מיתר הלל קורמן; ארלט מינצר; תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי; קארינה ס. לינצקי;  עמיר עקיבא סגל; תומר קליין;  אור רוזנבליט; רני רוזנטל; ציפי שחרור; שמעון שלוש;  ורדה שפין גרוס;  סיפורים מאת  אפי הלפרין, רותי יצחקי ריכטר, מור נדיה לוריה-וינברגר, ליעד מוזס, יואב פז וראובן פרומר. רצנזיות מאת פרופסור ליאורה גביעון ושל שמעון רוזנברג על שבעה שירים ורצנזיה מקיפה על ספר שיריו האחרון של המשורר המצויין פיני רבנו. בנוסף, כרגיל, לא פסחנו על האמנות החזותית וכללנו ציור אחד (שהוא גם תמונת השער של הגיליון) ושני צילומים.

 בהזדמנות זו, רגע לפני הפרידה משנת 2024,  שהמציאות ששלטה בה היתה מעבר לכל דימיון, אנו מייחלים לתום ימי הסבל של החטופים ומשפחותיהם ולהחלמה מיטבית של פצועי הגוף והנפש.  תהא נא שנת 2025 טובה מזו החולפת, הרבה יותר טובה. 

שמעון רוזנברג ודויד מנשה.