מהי ההתרחשות הזאת שאנו חווים כאירוע אותנטי ומופרש מן "החוץ" החברתי, התרחשות שתמונותיה ועלילותיה נתונות לצפייתו של הסובייקט ולזיכרונו בלבד?

 הרי הכול יודעים מהו חלום, משום שהכול יכולים להעיד על אותם אירועים בשנתם ולפעמים גם בהקיץ מתוך היכרותם האינטימית, אלא שזה לא מפוגג את המסתורין והתהייה. תדירות הרי ישאל החולם: מהו הדבר שקרה לי ומהו הקשר של ההתרחשות הזאת למציאות חיי? השאלה הזאת, בנוסחיה השונים, מלווה את התרבות האנושית אולי מאז ומעולם. עדויות כתב נמצאו כבר ב"ספר פתרון החלומות" המצרי, מן המאה ה 18 לפני הספירה, והעיסוק בחלומות לא חדל עד אחרון הפסיכואנליטיקאים של ימינו ויש לו ביטויים נרחבים בספרות ובאמנות. 

ובכל זאת, למרות ההתעסקות העיונית והמחקרית, למרות "מעבדות החלום",  למרות התעסקות אובססיבית של תעשיית הקולנוע בתחום, המסתורין של חלומות לא פג מעולם. זה כרוך אולי בכך שהחלימה במובהק איננה ניתנת לצפייה אובייקטיבית ושמתקיים קו בלתי עביר בין החלום כאובייקט של עדות, התרשמות ופרשנות לבין החלימה כאירוע אותנטי "פנימי". כדי להתחקות, ולו מעט, אחרי המסתורין ומשמעותו נפנה בחיבור זה לספר הספרים, לחומש הראשון "בראשית". החומש המכונה גם 'ספר החלומות', משום הריבוי של אירועי חלום בעלילותיו, והוא שונה בכך מארבעת החומשים האחרים הקשורים במשה האיש, שבהם נעדרים חלומות לחלוטין.

לראשונה מוזכרת המילה חלום בספר בהקשר להתגלות האל לאבימלך מלך גרר (בראשית כ' 1 – 18). האל מזהיר אותו לבל יחטא בבעילת אשת איש, שרה, שבעלה הורה לה לומר כי אחותו היא, כדי למלט את נפשו. החלום הוא המדיום שבאמצעותו מדבר האל אל מאמיניו ותו לא. המסתורין נעדר לחלוטין. בסצנה הזאת החלימה ממלאת פונקציה כמו משפטית: האלוהים הוא קטגור ושופט במעין טריבונל, והמלך, הנתבע, מצטדק וטוען לחפות. אין בחלום הזה דבר שלא יכול היה להתרחש, לכאורה, מבלעדיו. בשאר החלומות הדברים מורכבים יותר. 

בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו) מופיע האל לאברהם "במחזה", שהוא מעין חלום בהקיץ, ולאחר שנופלת עליו תרדמה הוא חווה "אימה חשכה". ה"מחזה" והתרדמה קשורים בריטואל של ביתור בעלי החיים וכריתת הברית. כאן כבר אפקט החלימה מסתורי ומזמן התייחסות פרשנית לפרטיו. העמימות של "המחזה" חורגת מרצף אירועים בזמן ובמרחב "ריאליים", המרכיבים את עלילות אברהם בכנען. חלומות "בראשית" ברובם מציגים עולמות אלטרנטיביים של תודעה ותקשורת ומאפשרים, לכאורה, תובנות ומשמעות עומק בחיי האדם החולם, משפחתו, עמו וכלל המין האנושי.

  להלן כמה התייחסויות של תפיסת החלום דרך קריאה בחלום אחד בעיקר, הוא חלום יעקב היוצא לחרן בהוראת אביו ואימו, גם על מנת למלט אותו מזעם עשיו אחיו. מתוך בראשית כ"ח 10 – 12: " וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה.  יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא.  יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ." המראה הזה הוא פתיח להתגלות האל ולחידוש ההבטחה, שנתנה כבר לאבותיו, לירושת הארץ. החיזיון הקצר הזה מופיע בעלילה, ספק כתפאורה לתוכן הנבואי של ההתגלות, והפך כר פורה לשפע פירושים, והסולם עצמו לסמל מרכזי בכתבי המיסטיקה היהודית והנוצרית. (להמשך קריאה לחצו כאן)